טרשת נפוצה

טרשת נפוצה או בשמה באנגלית Multiple Sclerosis (בקיצור MS), היא מחלה דלקתית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית (מוח, ו/או חוט שידרה) ומתאפיינת במוקדים דלקתיים שמביאים במקרים רבים להפרעה חולפת, בתפקוד מערכת העצבים אך לעיתים גם מצטברת שעלולה להביא לידי נזק נוירולוגי.

המחלה תוארה לפני שנים רבות כבר במאה ה- 19, ויש לשים לב לא לבלבלה עם המונח טרשת עורקים (מצב בו דפנות העורקים עוברים עיבוי והסתיידות) שקשור לארועי אוטם בשריר הלב או במוח. אין קשר ברור בין שתי המחלות הנ"ל.

טרשת נפוצה מתאפיינת בעיקר בהתקפים שלרוב נמשכים ימים או שבועות (כמו במקרי דלקת אחרים שנמשכים זמן דומה) וזאת אכן הצורה השכיחה של המחלה ב- 85% מהמקרים.

בהתקף לרוב המטופל חווה ירידה בתפקוד עם סימפטומים של טשטוש ראיה עד אובד ראיה בעין אחת, כפל ראיה, חולשה או רדימות בגפה אחת, במחצית גוף, או בשתי הרגליים עם נימול עד גובה מסוים שמגיע לדופן הבטן או החזה לעיתים. במקרים מסוימים תיתכן הפרעה ביציבות או בשליטה על כיס השתן ( צורך להטיל שתן בדחיפות, או קושי והיסוס בהטלת שתן)

מספר מקרי הטרשת הנפוצה בישראל מוערך במספר אלפים (כ- 4000). המחלה נפוצה פי 2 יותר בנשים מאשר בגברים. שיא שכיחות ההופעה של המחלה הוא בשנות ה- 20 לחיים אך יתכנו מקרים בהם האבחון יהיה מאוחר יותר בשל סימפטומים קלים שלא אובחנו.

המחלה נפוצה יותר בקרב לבנים, ושכיחה יותר ככל שמתרחקים מקו המשווה . באזור צפון ארה"ב וקנדה כמו גם צפון אירופה, שכיחותה גבוהה ועשויה להגיע ל- 1:800 .

מנגנון המחלה: מסיבה לא ברורה תאי דלקת מסוג לימפוציטים עוברים אקטיבציה ומסייעים בתקיפה של אתרים במערכת הצבים המרכזית, עם הסננה דלקתית בתוך רקמת המוח או חוט השידרה. נזק נגרם למעטפות העצבים באזור ואלו מפסיקים לתפקד כראוי באותה נקודה וזה מביא לדוגמא, לידי חסר דוגמת טישטוש ראיה (פגיעה בעצב הראיה), כפל ראיה ( כשהדלקת בגזע המוח), או נימול/רדימות או חולשה בגפים (כשהדלקת באיזורים המערבים מסילות תחושה או מוטוריות), או חוסר יציבות (מסלולי גזע מוח/מוחון). פעמים רבות ניתן לצפות במוקדים הדלקתיים בבדיקת MRI של המוח או חוט השידרה.

דלקת זאת מותירה לעיתים את המטופל עם נזק משמעותי אולם פעמים רבות היא חולפת גם ללא טיפול כעבור מספר שבועות. התקף נוסף יכול להגיע לאחר שנים או לאחר חודשים ספורים. אין ביכולתנו כיום לנבא את תדירות ההתקפים ומכאן הבעייתיות בהבנת הצורך בטיפול.

לאחר שנים של מחקרים אפידמיולוגים נמצאו מס אסוציאציות הקשורות לטרשת נפוצה:

1. אנשים שנולדו בארצות צפוניות יותר על פני כדור הארץ הם בעלי סיכון גבוה יותר לפתח טרשת נפוצה. הסיבה לכך לא לגמרי ברורה. הודגם גם כי יליד ארץ צפונית שהיגר למדינה דרומית יותר בעודו מתחת לגיל 15, מקטין את הסיכון לחלות כמו זה שכבר חי בארץ הדרומית. נתון זה מעלה את הסברה הרווחת כי "משהו" בסביבה ככל הנראה משפיע על שכיחות הופעת המחלה (גורם זיהומי- וירוס, חיידק, טוקסין סביבתי)

2. מחלת הנשיקה Mononucleosis- נמצא כי אנשים שלקו במחלת הנשיקה ממש, בגיל ההתגברות או בבגרותם, (הכוונה ממש למחלה עם תסמיני חום עייפות, כאב גרון וכו', ולא רק נוגדנים לווירוס EBV בבדיקת דם) ף הם בעלי סיכון מוגבר עד פי 3 ללקות בטרשת נפוצה.

המחשבה היא כי וירוס זה גורם לשפעול מאוד רחב של מערכת החיסון כך שלעיתים היא עשויה לתקוף אנטיגנים עצמיים בגוף וביניהם אף את מערכת העצבים המרכזית.

3. רמת ויטמין D- נמצא כי מטופלים עם טרשת נפוצה הם בעלי רמה נמוכה של ויטמין D בדם, ומאידך מטופלים שחוו פחות התקפים נמצאו בעלי רמה גבוהה של ויטמין D.

4. התחלת עישון בגיל צעיר- נמצאה שכיחות מוגברת עד פי 2, בסיכון ללקות בטרשת נפוצה אצל מי שהחל עישון בגיל צעיר.

5. צריכת מלח – לאחרונה נמצא קשר במחקרים בין מס' התקפים רב יותר אצל מטופלים ובין צריכת מלח גבוהה יותר בתזונתם. ממצא זה עדיין טעון אישור במספר עבודות נוספות.

סוגי ההסתמנות הנפוצים של המחלה:

א. טרשת נפוצה התקפית הפוגתית : (Relapsing Remitting Multiple Sclerosis)

ברוב המטופלים – 85% זהו סוג ההסתמנות ההתחלתי בו יש התקף, עם החלמה מלאה או חלקית, הפוגה, ואז כעבור תקופה קצרה או ארוכה יותר של שנים, התקף נוסף.

ב. Secondary Progressive MS – בכמחצית החולים אחרי 10-15 שנים מתחילת המחלה, יכול המטופל לחוש החמרה הדרגתית במצבו מבלי שממש חווה התקף. במצב כזה מדובר בהתקדמות פרוגרסיבית במחלה. במצב שכזה מדובר בסוד טרשת פרוגרסיבית שניונית.

ג. Primary Progressive MS- במיעוט החולים, לעיתים מהלך המחלה מתחיל באופן הדרגתי מלכתחילה ללא כל התקפים, אלא רק החמרה איטית שלרוב מערבת חולשה בגפה ללא כל החמרות חריפות בתפקוד.

לכאורה המטופל יכול לחוש מצויין לאחר חלוף ההתקף ואז מתעוררת השאלה מדוע בכלל יש צורך בטיפול?

בכדי להבין מדוע יש להבין איך השתנתה הגישה לטיפול עם השנים בטרשת נפוצה. שני הישגים משמעותיים קרו בתחום הטרשת הנפוצה ב-20 השנה האחרונות .

עד לשנות ה- 90 של המאה הקודמת, לא היו בנמצא טיפולים למעט טיפול בסטרואידים שניתן בזמן התקף ומטרתו היתה לקצר את משך ההתקף ולהחיש החלמה בפרט במקרים של התקף קשה.

אולם בשנות ה- 90 נכנסו בזה אחר זה סידרה של טיפולים שהוכחו כמפחיתים באופן מתון אך משמעותי בקבוצות חולים גדולות את תדירות ההתקפים של טרשת נפוצה בכ- 30 אחוז.

מדובר היה במהפכה של ממש, כי היה זה מצב בו לראשונה הוצע טיפול מונע התקפי טרשת נפוצה. הטיפול שהוצע וקיים עד היום כלל את האינטרפרון בטא, ממספר סוגים ואת הקופקסון. כל הטיפולים ניתנו בזריקות והיו כרוכים בתופעות לוואי מסוימות לא מסוכנות אך מציקות לעיתים.

הקושי הקיים בטיפולים אלו כפול. מצד אחד יעילות הטיפול מתונה יחסית והיה קושי רב לדעת אם תרופה אכן מסייעת למנוע (כי גם אם יש התקף יתכן והתרופה מנעה נוספים והיא בעצם יעילה). מאידך, הקושי בהזרקות מספר פעמים בשבוע או פעם בשבוע מקשה על ההענות ומטופלים לא מעטים התקשו להתמיד.

עדיין חשוב להדגיש כי הטיפולים הדגימו יכולת משמעותית לראשונה להפחית התקפים אבל אין זה אומר שמטופלים לא חוו התקפים לחלוטין. תיאורטית יתכן כי עבור מטופל אחד התרופה הפחיתה התקפים ב- 60% ועבור השני לא הפחיתה כלל (0%), כך שבבמוצע עבור שניהם היא הפחיתה ב- 30%.

טיפול נוסף שפותח ואף מיוצר בישראל היא תרופת הקופקסון שגם היא הדגימה שיעור מניעת התקפים דומה לתרופות מקבוצת האינטרפרון ולא לוותה בתופעות לוואי דמויות שפעת לאחר ההזרקה ומכאן הנוחות בשימוש בה. מאידך ההזרקה של הקופקסון המקורי הינה יום יומית.

מהפכה שניה שהקדימה את הטיפולים השונים היא הופעת ה- MRI.

מכשיר ה- CT שזמין כיום בכל בית חולים בארץ נכנס לשימוש בשנות ה- 70 המאוחרות והצליח לאתר אוטמים או גידולים מוחיים אך לא הדגים בבירור מוקדי דלקת של טרשת נפוצה במוח ובוודאי לא בחוט השדרה. בדיקת ה- MRI הצליחה לראשונה להדגים מוקדי דלקת ישנים ואף פעילים ובכך להמחיש לראשונה כי פעילות המחלה יכולה להיות אף בלתי מורגשת (סמויה).

מכיוון שמכשיר ה- MRI רגיש פי 10 מהדיווח של המטופל, הבדיקה הפכה להיות בר הסמכא של הנוירולוג במעקב אחרי המטופל והדגמה של יעילות הטיפול.

נמצא כי הופעה של מוקדים חדשים בבדיקות חוזרות ובפרט בשנים הראשונות למחלה מנבאות התקדמות מחלה ניכרת יותר אצל המטופל. ממצא זה אפילו יותר משמעותי במידה ובמטופל מדגים הופעה של מוקדים חדשים גם תחת טיפול באינטרפרונים לסוגיהם (אבונקס, רביף, בטאפרון)

העובדה שמחלת הטרשת יכולה להתקדם ללא סימפטומים נוירולוגיים ברורים חדשים חיזקה את המגמה בקרב הנוירולוגים שיש לשאוף לטיפול שמדכא את התקדמות המחלה עד כמה שניתן לא רק עפ"י תחושת המטופל(התקפים) אלא גם בהדמייה (MRI).

בנוסף לכך יותר ויותר עבודות הראו שתחילת טיפול כבר לאחר ההתקף הראשון של טרשת נפוצה בתרופות שונות שקיימות, יכולה לדחות את מועד הופעת ההתקף השני והבאים אחריו ולצמצם במידה ניכרת את מספר המוקדים החדשים.

כיום ברשות הנוירולוגים לטרשת הנפוצה עומד מגוון רחב יותר של תרופות שאיתו ניתן להסתייע בכדי למנוע התקפים.

חלק מהתרופות ותיקות יותר ולכן הנסיון עימן רב יותר, וחלקן חדשות עם יעילות מדווחת רבה יותר במניעת התקפים או היווצרות מוקדים חדשים.

גם דרך נטילת התרופה לעיתים נוח יותר עם התרופות החדשות – בעירוי חודשי או בכדורים.

בפועל, יש צורך להתאים לכל מטופל את התרופה שיותר תתאים למצב מחלתו, על בסיס תנאים נילווים שקיימים כמו מחלות רקע, תופעות לוואי מתרופות שנוסו בעבר ובדיקות עזר.

יעילות גבוהה יותר של תרופות למניעת החמרה בטרשת נפוצה היא נתון מעודד, ותרופות רבות שנמצאות בשלבי פיתוח שונים בהחלט משרות תקווה לגבי העתיד.

אשתדל באתר זה בהמשך להביא לידיעת הקוראים מידע חדש לגבי התרופות החדשות ואפשרויות טיפוליות חדשות שנפתחות בפני מטופלים עם טרשת נפוצה.

דילוג לתוכן